מסע מרגש לאמהות הלביאות – מונטנגרו, קיץ 2025
סיימנו מסע של חמישה ימים במונטנגרו, מסע שחרוט בליבנו עוד זמן רב. זה לא היה רק טיול – זה היה מפגש עם עומק הרגשות, עם כאב ועם יופי, עם החיבור האנושי שאין לו תחליף.
במהלך הימים האלו שמענו את האמהות משתפות בכאב הגדול שמלווה אותן. אחת מהן תיארה את הקושי לראות נופים עוצרי נשימה, בזמן שבנה איבד את מאור עיניו – והידיעה שהוא לעולם לא יוכל לראות את היופי הזה, מציפה אותה ברגשות אשם. אחרת סיפרה שכמעט במקביל לטיול, קיבלה הודעה מבנה כי הרופאים החליטו לכרות את ידו שהולכת ונמקה. אחרות חיות בהכחשה מוחלטת – שם כל מילה נוגעת בעצב חשוף ומביאה לפרץ דמעות.
ובכל זאת, בתוך הכאב – נולדו רגעים של שמחה אמיתית. צחוק מתגלגל, שירה, ריקוד, חיבוקים אינסופיים ותמיכה אחת בשנייה. הדמעות והטישו היו חלק בלתי נפרד מהמסע, אבל גם החיוכים. החיוכים האמיתיים, אלו שפרצו למרות הכול.
מודים לבורא עולם על הזכות לשמח את הנשים היקרות הללו, גם אם רק לרגע. תודה לעמותת ארז על הסיוע, למדריכים המדהימים גיל מועלם ואיציק ועקנין, וליובל המהממת שליוותה אותנו במסע. ותודה עצומה לאימהות הלביאות – על האומץ, האמון והיכולת לחלוק איתנו רגעים בלתי נשכחים.
