רונית

אחיותיי לגורל,
לעצב
ולשמחות.

כשיצאתי לטיול לא תיארתי לעצמי את המסע הנפשי והפיסי שאעבור, עם עצמי ואיתכן.

אז קודם כל תודות:
למיכל אסבן האישה והאגדה שחלמה, תכננה והוציאה לפועל. אלו שלבי התחלה, בייבי סטפס.

עוד כמה טיולים כאלה והתינוק יהפוך לאריה שרץ בשטח והאמהות הלביאות האמיצות תהיינה אלו שמטביעות חותם בביתן ובחברה הישראלית.

יש לי טונות של דברים לומר אבל אני רוצה לקחת רגע ולעבד אותם יותר לעומק. משם ייצא הזהב, כולל תמונות.

מודה לכולכן אחת אחת על העוצמות, הפתיחות, ההכלה, השיחות (ולצערי לא הספקתי לדבר עם כולכן), על עולם חדש שפתחתן בפניי, על הצניעות, האמונה, ברכות הדרך והרצון המשותף לכולנו – להמשיך בעצמה, לגדול מתוך השבר.

לדורון – תודה מעומק הלב על הרוגע, ההדרכה, ההכוונה וההומור.

לדודי האיש המקסים שנראה כאילו יש לו בטרייה בגוף, כל הזמן עסוק בלעזור ולהצחיק.

לצעירות שבינינו שקיפצתן ודילגתן וצחקתן והצטלמת. חיממתן לי את הלב.

למבוגרות יותר שבינינו על השכל, הניסיון, התמיכה והאהבה.

אין כמוכן.

הלוואי שנסיבות פגישתנו היו אחרות, אבל ברור שלא היינו נפגשות בלעדיהן והמשימה שלנו להפיק את המירב.

מכל ה-❤️

רונית בנארי

כבר מתגעגעת.